כיצד מגיעים? כ- 4 ק"מ מדרום לצומת האלה ישנה צומת משולטת: ימינה למצפה משואה ושמאלה לחורבת מידרס, נפנה ימינה ונתחיל לטפס עד לחניון בראש ההר.
היכן משאירים את הרכב? מומלץ שיהיו שני רכבים. אחד משאירים במצפה משואה והשני ימתין בסוף המסלול בחניון של חורבת מידרס.
דרגת קושי: מסלול קל, לא מתאים לעגלות ילדים. 2-3 שעות הליכה.
ציוד: מים, כובע, נעליים, פנס.
מצפה משואה נמצא בראש כיפה בגובה 372 מ' מעל פני הים המשקיפה על כל סביבותיה.
מצד מערב משתפלת שפילת יהודה וממזרח נישאים הרי יהודה וחברון.
המצפה נמצא בלב "יער משואה" הקרוי על שם "משואות לכיש" המוזכרות בתעודות לכיש.
היער ניטע בשנות החמישים והשישים כחלק מהניסיון למצוא מקורות פרנסה לתושבי המעברה בית שמש ומושבי הסביבה.
ניתן לזהות את המקום ממרחק בזכות מגדל תצפית גבוה שבנו כאן שירותי כיבוי והצלה ומאויש כל חודשי הקיץ, במטרה לאתר מוקדם מוקדי שריפות.
במצפה ישנם שולחנות קק"ל, פינות להבערת מנגלים, שירותים "ירוקים" (לא כימיים, לא בול פגיעה ... שווה להתרשם...) וברזים למילוי מים. ממצפה משואה ניתן לצאת למספר מסלולים: צפונה - לתל עזיקה - 6 ק"מ. דרומה - לתל גודד - 6 ק"מ מערבה - למערות לוזית - 7 ק"מ. אנחנו בחרנו במסלול הליכה באורך של כ- 3 ק"מ
לכיוון חורבת מדרס.
מערת הכניסה למערכת המסתור
מערת הקולומבריום
צילומים: ישורון פישר
נקודת התחלה: כ- 200 מ' מדרום לשירותים ישנו שלט קק"ל בצבע חום, מכאן מתחיל מסלול המסומן בצבע אדום.
נלך בתוך חורש ים תיכוני. ילוו אותנו עצי אלה, אלון , חרוב, שקד שעכשיו נמצא בשיא פריחתו, הרבה מאד אורנים שאומנם לא גדלים כאן באופן טבעי אבל מהווים מרכיב חשוב בצומח האזורי, וצמחי חורש נוספים.
לאחר כ- 300 מ' נגיע לקרחת יער שאפשר לעצור בה למנוחה.
נמשיך במסלול האדום. נגיע למטע זיתים ולפני שנחצה אותו נוכל לאסוף מהקרקע זיתים שנפלו במסיק האחרון (בסביבות סוכות). הזיתים כבר אינם ראויים לאכילה אך ניתן לשמן בהם את הידיים, והילדים ודאי ייהנו להתאפר בצבעי הסוואה בגווני שחור - סגול.
מהמטע נמשיך עד המפגש עם כביש 38 (כביש שער הגיא - בית גוברין). נחצה בזהירות, נעבור בכרם ענבים שבימים אלו זומרים אותו לקראת לבלוב האביב ומיד לאחריו ישנו פיצול שבילים. נמשיך עם הסימון הכחול.
לאחר כ - 300 מ' מהשביל הראשי יורד שביל צר ולא מסומן שמאלה (צפון). נלך בו ונגיע למערה רחבה ומוארת שבקירותיה חצובים כוכים רבים שכנראה שימשו כקולומבריום - מעין שובך לגידול יונים. הדעות חלוקות האם בכוכים אלו אכן גידלו יונים או אולי שימשו כאתר קבורה לאפרם של חיילים רומים ששהו בארץ.
המצדדים בדעה שגידלו כאן יונים מסבירים את תופעת ריבוי מערות מסוג זה באזור ואת מספר הכוכים הגדול בצורך להקריב יונים בבית המקדש או בשימוש שנעשה בזבל יונים לחקלאות.
נצא החוצה ונחזור לסימון הכחול. נמשיך עוד כ - 200 מ' עד למערת פעמון שתקרתה קרסה ועץ תאנה גדל מתוכה. כאן נוריד את התיקים מהגב נוציא את הפנסים וניכנס לעולם תת קרקעי ששימש את תושבי המקום בתקופת מרד בר כוכבא (132-135 לספירה).
לוחמי בר כוכבא ידעו שהלגיונות הרומאיים מאומנים ללחימה בשטח פתוח ולא במקומות כה צרים, מה גם שחייל רומי שלבוש שריון קשקשים אינו יכול להיכנס ולהתנייד במקום מעין זה, בעיקר כשלעומתו נמצאים אנשים קלילים יחסית שמכירים את כל מערכת המחילות והכוכים.
ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס מתאר את החציבה: "הם (היהודים) תפסו את המקומות הנוחים של הארץ וחיזקו אותם במחילות ובחומות, כדי שישמשו להם כמקלטים בעת מצוקה וגם כדי שיוכלו לנוע בחשאי, אלה לקראת אלה, מתחת לפני הקרקע. הם קדחו חורים אל הדרכים התת- קרקעיות, כדי שייקלטו בהם אוויר ואור..."
הדרך בתוך המחילות מסומנת עם חיצים מחזירי אור ואין חשש לטעות. לא מומלץ לסובלים מקשיי נשימה ולחוששים ממקומות סגורים וצרים.
היציאה והכניסה בנקודות שונות אך באותו מתחם.
זמן הזחילה - כ-20 דקות.
למעוניינים להוסיף - מעל מערת המסתור (מדרום) ישנו סימון ירוק שמוביל אל מערת קבורה שלא ניתן להיכנס אליה, אך מעליה בנויה פירמידת אבן מרובעת המתנשאת לגובה 3 מ' ששימשה כנראה מעין "נפש" - מצבה מפוארת. (5 דקות הליכה)
נחזור לסימון הכחול
בדרך נתרשם מעץ חרוב גדול מידות.
